מערכות יחסים 

כמה פעמים בזמן שהמתנו לתור שלנו בקופת חולים, אדם מסויים שישב בחדר ההמתנה לידנו, עורר בנו תחושת אי נוחות למרות שלא פנה אלינו?

או- מיקרים בהם גבר פוגש אישה שלא ראה מימיו וכבר בדקות הראשונות, מחפש במוחו הקודח תירוץ כדי להימלט ממנה?

זוכרים מיקרים בהם היינו מוזמנים למסיבה בה הכרנו אנשים אשר סיקרנו אותנו ולעומתם בדיוק באותה מסיבה, אנשים אשר הרגשנו צורך להתחמק ולהתרחק מהם בלי סיבה נראית לעין?

בהמשך, ננסה להבין מה הם הגורמים המשפיעים על התגובות שלנו כלפי אנשים אותם אנו פוגשים במהלך חיינו.

אפתח בסיפור של נוגה, מכרה ותיקה שלי ששיתפה אותי בסיטואציה שחוותה לאחרונה.

נוגה מקיימת את פגישות העסקים שלה בבית קפה. "טרנד" חדש שכזה. לא עוד פגישות משעממות במשרד אפור...

בזמן שנוגה חיכתה ללקוח אותו אמורה היתה לפגוש, שתתה מכוס הקפה שלה מהורהרת בתוכן ההצעה לפגישה. בעודה בוהה, פגשו עיניה בדמות אישה שנכנסה לבית הקפה.

משהו באישה הזאת עורר את תשומת ליבה של נוגה. מעין נרגנות, נוקשות, כאילו היא כועסת על יושבי בית הקפה. נוגה חשבה לעצמה; מה קורה לאישה הזאת שמסתובבת בפנים "חמוצות" שכאלה?

להפתעתה, התיישבה האישה בשולחן הסמוך אליה, ובקול קפוא, הזמינה מהמלצרית תה צמחים. עוד בטרם קיבלה האישה את מבוקשה מהמלצרית, הצטרפה לשולחנה של "הזעופה" אישה נוספת שרכנה לעברה, נישקה וחיבקה אותה ארוכות ואמרה; "אני כל כך כואבת את מה שעובר עלייך"...

נוגה הרגישה איך עורה הופך להיות חידודין חידודין...מה קשה לה? מה קורה כאן?

ואז שמעה את האישה "הזועפת" אומרת; אנחנו מחפשים תורם. ועד שיגיע התורם, אנחנו אוספים כסף לניתוח. מתדפקים על כל דלת אפשרית. ואני מרגישה כל כך מושפלת וחסרת אונים, ממש כמו מקבצת נדבות. ומצד שני, חדורת מטרה, לא יכולה להרשות לעצמי להישבר. מחזיקה עצמי בכוח.

נוגה ראתה בזווית עינה שדמעות זולגות על לחיה של "הזועפת".

נוגה הרגישה כל כך רע עם עצמה...איך יכולה היתה לחשוב על האישה הזרה מחשבות כאלה? ניסתה להבין מה גרם לה לקפוץ למחשבה שהאישה אותה לא הכירה, נוקשה?

כשנוגה סיפרה לי את הסיפור, שאלתי אותה, את מי הזכירה לה האישה מבית הקפה? נוגה ענתה, עולה בי זיכרון רחוק מאוד מדודתי. דודה בתיה, שהתלבשה בסגנון דומה ללבושה של האישה מבית הקפה. הצורה אלגנטית, מוקפדת. דודה בתיה זכורה לי כאישה נוקשה. גם כשהייתי ממש פצפונת, התנהגה אלי בקור וריחוק. נתנה לי תחושה כאילו אני מטרידה. תמיד היה לדודה בתיה סבר פנים חמור. האישה מבית הקפה מעלה בי זיכרונות וחוויות שנשכחו ממני.

הסיפור של נוגה יכול להזכיר לכל אחד מאיתנו אינספור מיקרים וסיטואציות דומות מחיי היומיום שלנו.

נחזור לנוגה. בעוד אנחנו מדברות, נזכרה נוגה איך הגיבה כשראתה את הלקוח שהגיע לפגישה. וכך סיפרה; למרות שהייתי נסערת קצת ממה שקרה בזמן שהמתנתי לפגישה, הרגשתי מיד סימפטיה לאיש שעמד לפני. הוא היה גבוה, רחב כתפיים, לבוש היטב, אך מה שבלט ביותר, היה המבט בעיניו, מבט טוב שכזה,,,והאופן בה לחץ את ידי, היה בלחיצה הזאת, ביטחון, נוכחות..וכשאמר; "נעים מאוד, שמי עידו", היה לו קול עמוק, יציב, כאילו מבטיח שהכל יהיה בסדר, הכל בשליטה...

שאלתי את נוגה; איזה זיכרון של קול, מבט, ביטחון שהרגישה מעידו ואשר מוכר לה מזמן אחר, מקום אחר?

נוגה הרהרה מעט ואמרה; עכשיו כשאני חושבת, משהו בו מזכיר לי את אבא שלי. תמיד כשהייתי מתלוננת, בוכה, היה אומר לי בקולו העמוק "אל תדאגי, אני כאן" ומבטו היה חם ומנחם. תמיד נתן לי תחושה שלא יאונה לי רע. שיש על מי לסמוך.

הסברתי לנוגה כי לעיתים, כשאנחנו פוגשים אנשים מפגש ראשוני, יתכן ויעוררו בנו רגשות בלתי מוסברים. ויותר מכך, אם נדמיין לעצמינו כי לאותו שולחן בו ישבה נוגה בבית הקפה, היו מצטרפים חמישה אנשים נוספים, זרים אחד לשני, סבירות גבוהה שלמרות שהסיטואציה נשארת אותה סיטואציה, כל אחד מהיושבים בשולחן היו חווים את החוויה באופן שונה מיתר חבריו לשולחן ומפרש את זה אחרת מהאחרים.

התהליך הפנימי שאנחנו עוברים במקרים אלה, הוא תהליך מעגלי; קורה משהו בעבר שלנו, אנחנו מפנימים את החוויה וכשאנחנו פוגשים אנשים או סיטואציות כיום, בהווה, אנחנו משליכים עליהם את התחושות שליוו שלנו אותנו בעבר ולפיהם אנחנו מפרשים את המציאות כיום.לעבר, ולחוויות שלנו מאז, יש השפעה רבה על ההתנהלות שלנו בהווה.

יכול להיות שנהיה מושפעים גם מחוויות נעימות וחיויביות כמו- הורים תומכים, משפחה מלוכדת, ילדות מאושרת וכו' אך יכול להיות שניסחב איתנו גם חוויות פחות נעימות גם מן העבר הרחוק אך גם ממערכות יחסים קודמות , קשרים רומנטים בהם נפגענו, צבא וכו'

למעשה, אנחנו אוגרים בתוכנו מחסן של דמויות שליוו אותנו,תחושות וחוויות מן העבר הכוללים כישלונות, אכזבות, והצלחות ומהם אנחנו בונים לעצמינו מערכת "אמונות".

ככל שעברנו חוויות קשות ופוגעניות בילדות ובמערכות היחסים שלנו, כך נתנהל במערכות היחסים שלנו כיום, זהירים יותר (בכל תחומי החיים). לרוב נבחר לנו מערכת יחסים שיתאפשר לנו בה מרחב. נפחד להתאהב, נפחד להתחייב וברגע שבן או בת הזוג יבקשו למסד את הקשר, נברח, נתחמק מתוך הפחד והחשש להיפגע כמו בפעם הקודמת, בה בטחנו, כאשר התמסרנו, נהיה זהירים יותר, נתנהל בתוך המערכת בתחושה שאם נתאהב פחות, נמנע מאיתנו מפח נפש וייסורים כמו בפעם הקודמת.

אם נפגענו בעברינו פעם אחר פעם, ננסה לנהל כיום מערכת יחסים בסגנון של; "רגל בפנים, רגל בחוץ". מה שיאפשר לנו להימנע מטוטאליות. משהו שיאפשר לנו "לשמור" עלינו מפגיעה נוספת.

אך...זהירות!!! "עליה וקוץ בה", הזהירות שלנו ממצב שבו אנחנו עלולים להיפגע שוב, עלולה להביא אותנו למצב של "הימנעות". למנוע מאיתנו לקיים מערכת יחסים תקינה שיש בה קירבה ואינטימיות.

מתוך ההימנעות והצורך שלנו להגן על עצמינו מפגיעה נוספת, מכך שהעבר יחזור על עצמו, יש אנשים שיבחרו בטקטיקה של; "יודעים הכל מראש". כלומר..."אני יודע שהיא תאכזב". "אני יודע שהיא שקרנית, אני מכיר נשים כמוה"...אנשים כאלה מונעים מהמציאות להפתיע אותם ובכך הם מובילים את היחסים למקום "הידוע מראש" שמקנה להם תחושת שליטה. וכדי שהמציאות לא "תפתיע אותם", הם "גורמים" לדברים ליקרות לפי הציפיות שלהם.הם יובילו את מערכת היחסים שלהם למצב שבסופו יוכלו להגיד; "הנה, הלה ידעתי שזה יסתיים כך"..."ידעתי שזה יקרה"..

בכך "מקבעים אמונות" ובמהרה הופכים את "האמונות" למציאות. ובלבד, שייצאו צודקים.

מערכות היחסים שלנו עלולות להיות מושפעות לעיתים גם ממה שספגנו מדורי-דורות.

אנחנו גדלים אצל הורים, סבים, סבתות שלכל אחד מהם יש אוסף חוויות, טראומות, השקפות חיים. והם מעבירים אותם אלינו בדרך זו או אחרת. הדוגמה הבולטת ביותר לכך היא דור ניצולי השואה. אשר, השפעת החוויות הקשות שהם עברו, ניכרת בדורות הבאים דרך חוויות חיים שהפכו ל"אמונות" כמו; "אסור לבזבז, כי הלא, אתה יודע כמה אנשים היו מחוסרי אוכל"? חוויות של אין. דור המשך שגם כשהפכו למבוגרים, חיו תחת חרדה מתמשכת וקיומית של;"יכול להיות בכל רגע נתון, מצב חירום, שואה, מלחמה, מחסור" או כל מצב אחר שיוכל להעמיד אותנו במצב קיצוני וקיומי.

אך כמובן שיש דוגמאות נוספות פחות קיצוניות להשפעה דורית כמו בסיפור של גו', איש חביב בשנות החמישים המוקדמות שלו. גו פנה אלי לעזרה, כשהרגיש מתוסכל מכך שבת זוגו הנוכחית התלוננה באוזניו השקם והערב כי אינו מרעיף עליה אהבה וחיבה. טענה כי הרגישה לא רצויה, לא מוערכת וכי לתחושתה, היא משקיעה הרבה יותר ממנו במערכת היחסים שלהם.

גו' החביב הרגיש שהוא באמת משתדל להיות בן זוג ראוי ולא יכול היה להבין את הפער בין איך שהוא תופס את מערכת היחסים שלהם לבין התחושות שלה.

ככל שנמשכו הפגישות, גו' העלה תחושות וחוויות מבית הוריו שהתגבשו ברבות השנים והפכו ל"אמונות". המשפטים המשמעותיים ביותר שזכר מפיה של אימו היו; "תחפש אישה שתאהב אותך יותר מאשר אתה תאהב אותה" או משפט ; "אנחנו לא אוהבים ששוחים לנו בוורידים" או משפטים כמו "היא נחמדה אבל"...

גו' התחיל להפריד בין "האמונות" שהצטברו אצלו מתוך החוויות הפרטיות של אימו .

אימו של גו' ניסתה בעזרת "התובנות" שלה מן החיים שלה, "להזהיר" את גו ולמנוע ממנו לחוות חוויות של תסכול דומות לחוויות שלה.

כיום גו' מנסה לשקם את מערכת היחסים שלו תוך כדי התמדה ורצון עז ליצור לעצמו "תסריט חיים" טוב יותר מאשר היה לו בעבר.

מה קורה לנו כשאנחנו גדלים אצל הורים ששימשו עבורנו מודל לזוגיות מושלמת?

דנה גדלה כבת יחידה לאמא נעימה, חכמה, דמות אהובה ואהודה על סביבתה. דנה הרגישה שהיא דומה מאוד לאימה גם בצורתה החיצונית וגם בהרבה תכונות אופי. אביה של דנה היתה דמות נערצת עבורה. דואג, אוהב , תמיד משרה תחושת ביטחון, מגן, חביב, עוטף, מצחיק, חלומו של כל ילד...

בצבא פגשה דנה את רוני שרתו ביחד באותו מסלול. רוני היה אהוד על חבריו. המצחיק של החבר'ה. בתקופה הראשונה להכרות שלהם, הרעיף רוני על דנה המון אהבה, תשומת לב. התנהג כאילו היתה היחידה בכל היקום. כמובן שזה קסם לדנה, בדיוק כפי שהורגלה.

אחרי כמה חודשי חברות התלוננה דנה כי "גילתה להפתעתה" כי רוני בכלל לא כמו שחשבה והיא מתוסכלת ומאוכזבת..."חשבתי שהוא כמו אבא", "הייתי בטוחה שהוא גבר החלומות שלי"...

תוך כדי הפגישות בנינו החלה דנה להבין כי כשפגשה את רוני, הוא הזכיר לה את אביה בכך שהוא חברותי, מפרגן, מגונן. ובעצם היתה לדנה ציפיה סמויה שלרוני יהיו כל מגוון התכונות, היכולות והכישורים בדיוק כמו של אביה.

כיום דנה יכולה לחיות בשלום עם זה שרוני לא יוכל להיות "העתק" של אביה. ולהנות מכך שלרוני יש תכונות נוספות ומגוונות משלו.

כדאי שנבין כי אנחנו עלולים "לחטוא" כלפינו בכך שנרחיק מאיתנו אנשים, שאילו אפשרנו לעצמינו לתהות יותר על קנקנם, אפשר שהיינו בוחרים להיות איתם בקשר קרוב יותר.

חשוב שנמצא בתוכנו כוח ויכולת לחיות טוב יותר את ההווה שלנו והעתיד שלפנינו.

כל הזכויות שמורות למישל קמחזי .